הודו היא הרפתקה הכי גדולה שאפשר לחשוב עליה, מסתורית וחידתית למרות עשרות אלפי נוסעים הישראלים שמבקרים בהוחוזרים ממנה כל שנה, כל אחד עם החיוך הפרטי שלו, ועם חוסר היכולת להסביר לאלה שלא היו בה למה הוא מחייך.
בראשית ספטמבר 2001 יצאו דורית וצור ושלוש בנותיהם, ניצן (שהיתה אז בת 14), הגר(11) ודריה(8), למסע בהודו.
מסע של שנה בלי בית ספר או עבודה, שנה של טיול משפחתי במעמקיה שלארץ פלאות סבוכה, צבעונית וממכרת.
הם טיילו בעמקים נסתרים בהימאליה, יצאו למסע גמלים ארוך ברג`אסטאן, רקדו במסיבת ירח מלא בגואה, בחנו את הסחורות בסופרמרקט הרוחני של פונה ובמושב הדלאי למה בדהרמסאלה, חנו במושבות ישראליות מובהקות בפושקאר והאמפי, תירו באמריצאר ובצ`נדיגאר, קוצ`ין וממאלפוראם,וראנאסי וכלכתה, שאפו אוויר פסגות רווי אדי חשיש בעמק פרוואטי, ואפילו קפצו לטיול אביב קצר ברכס האנאפורנה שבנפאל,שכמעט עלה להם בחייהם. |
כתבו לנו